שערוך כתובה- כיצד מעריכים שווי כתובה שניתנה לפני עשרות שנים 

המקור לכתיבת הכתובה מצוי בהסבר התלמודי בכתובות דף ל"ט עמוד ב' שם מובא כי תיקנו חכמים כתובה על מנת שלא תהיה קלה בעיניו לגרשה.

כתובה הינה למעשה חוב שניתן לגבותו רק בעת מיתה או גירושין, מכיוון שכך, דעת מרבית מהפוסקים המקובלים על דעת בית הדין הרבני כי אנו הולכים אחר כח הקניה של הכסף משום שהשתעבדות האדם היא להחזר כסף שיהא בו את כח הקניה שבעת השעבוד ואם כן יש להצמיד ההתחיבות שבכתובה למדד.

מכיון שענייני כתובה נפסקים על פי הדין הדתי אשר לו יש את השיפוט הייחודי בעניין זה ומבחינת ההלכה הלא יש להצמיד את חוב הכתובה למדד יוקר המחיה, על כן כתובה יוערך שוויה כביום גבייתה ולא כביום נתינתה.

דבר זה נתמך במקורות הלכתיים רבים ובפסקי דין רבניים בבית הדין הרבני.

דוגמה לכך ניתן לראות

בתיק מספר 3615-24-1 שניתן בביה"ד הרבני בנתניה כתב האב"ד הרב יעקב זמיר כי לדעתו נראה לפסוק כדעת הפוסקים המחייבים לשלם את סכום הכתובה כפי ערכו ביום הגירושין דהיינו, צמוד למדד יוקר המחיה.

ראיה לכך ניתן לראות מדברי השולחן ערוך בחושן משפט סימן ע"ד סעיף ז' שפסק: "המלוה את חבירו על המטבע ונפסל, אם יכול להוציאו במדינה אחרת ויש לו דרך לאותה מדינה, נותן לו ממטבע שהלוהו ואומר לו, לך והוציאו במקום פלוני. ואם אין לו דרך לשם, נותן לו מטבע היוצא באותה שעה. וכן בכתובה".

בנוסף קיימים תקדימים רבים אשר הורו כך אולם לא נאריך בפרטי הדין הדתי המורה זאת.